מה הן חלק מהבעיות בהמלצות של ועדת צמח?

 

הממשלה קיבלה החלטות דרמטיות בעניין ייצוא הגז הטבעי של ישראל בהתבסס על המלצות ועדה ממשלתית בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה שאול צמח (ועדת צמח), שהוגשו לראש הממשלה בחודש ספטמבר 2012. הועדה המליצה לאפשר ייצוא של למעלה ממחצית עתודות הגז של ישראל.

 

המלצות הודעה זכו לביקורת חריפה מיד עם פרסומן, הן מצד אנשי מקצוע חיצוניים והן מצד חברים בה. המדען הראשי של משרד האנרגיה פרסם דו"ח חלופי הסותר את מסקנות הועדה והשר להגנת הסביבה דאז, גלעד ארדן, תקף פומבית ובחריפות את המלצותיה. הועדה לא לקחה בחשבון עובדות מהותיות הנוגעות למשק הגז, ואת צרכי האנרגיה העתידים של ישראל - כמו גם שיקולים אסטרטגיים וגיאו-פוליטיים חיוניים. בנוסף, הפריזה הועדה בהערכת העתודות הידועות, והסתמכה בחישוביה על מאגרי גז שכלל לא נתגלו, מתודולוגיה שאינה מקובלת בעולם. חלק מהותי מהנתונים ששימשו את הועדה והשיקולים עליהם ביססה את המלצותיה כלל לא פורטו או נומקו, והוועדה סרבה לחשוף את הפרוטוקולים של דיוניה.

 

אולם ככל הנראה, שני הכשלים העיקריים בעבודת הועדה היו בתחשיבים שביצעה, לפיהם מצאה כדאיות בייצוא הגז, ובכך שלא הפרידה בין תביעותיהן של חברות הגז והשמירה על האינטרס הלאומי.

 

ההחלטה צריכה להתקבל בכנסת

אף כי התשתית החוקית הקיימת (חוק הנפט מ- 1952) מאפשרת לחברות לייצא את הגז כבר כעת, לשר האנרגיה מוקנית הסמכות להגביל את הייצוא, וסוגיה זו היא שתגיע לדיון בממשלה. עם זאת, חוק הנפט הוא חוק מיושן שנתקבל לפני עשרות שנים, אל מול מציאות שונה בתכלית כיום. ברי כי בעניין כה מרכזי לעתידה של ישראל אין להסתפק בהחלטת ממשלה וההחלטה חייבת להגיע לדיון ולהכרעה בכנסת.

 

השיקול הלאומי מחייב את שמירת הגז בישראל

נפט וגז טבעי הם משאבים אסטרטגיים חיוניים שאין להם תחליף לשמירה על בטחונה של ישראל. מאחר ומרבית עתודות הנפט והגז בעולם מצויות בידי מדינות עוינות לישראל, ולאור מעמדה הגיאו-פוליטי באזור, יש לעתודות גז הטבעי חשיבות אסטרטגית-בטחונית מן המעלה הראשונה. בהקשר זה, לא ניתן להשוות את מצבה של ישראל למדינות אחרות דוגמת אוסטרליה או נורווגיה המייצאות את הגז שלהן.

 

יש לומר: ייצוא הגז הוא מהלך בלתי הפיך המסכן את החוסן הלאומי של ישראל.

 

ייצוא הגז יגרום נזק כלכלי כבד למשק

משק אנרגיה יציב חיוני לתפקודה התקין של הכלכלה הישראלית. לאור משבר האנרגיה העולמי תכנון משק האנרגיה הלאומי מחייב את ישראל לשמור על עתודות גז גדולות ככל הניתן, על מנת להבטיח את תפקודו התקין ויציבות הכלכלה הלאומית לאורך זמן. המלצות ועדת צמח נשענות על תחשיב כלכלי לפיו ייצוא הגז יניב רווח כלכלי משמעותי למשק . הנחה זו שגויה מיסודה, וזאת מכמה טעמים עיקריים:

 

•  התועלת המרבית מהגז הטבעי תתקבל רק אם יעשה בו שימוש מושכל לפיתוח והכלכלה ולהגדלת התחרותיות של ישראל בעולם. הגז הטבעי הוא דלק נקי, זול ואמין והוא יכול לשמש בתעשיה, בתחבורה ובמשק החשמל. לפיכך, ייצוא גז עומד בסתירה לאינטרס הלאומי לפיתוח המשק.

 

•  ועדת צמח קבעה כי כמות הגז בישראל גדולה באופן משמעותי מהביקוש החזוי, ולכן רצוי לייצא את הכמויות העודפות כבר כעת, ולעשות שימוש בתזרים ההכנסות. אולם אם תייצא ישראל חלק או את מרבית עתודות הגז שלה, היא תזדקק בעתיד לייבוא של דלקים חלופים שעלותם גבוהה במאות אחוזים, אשר ישמשו במקום הגז המיוצא. הנזק הישיר למשק של ייבוא דלקים, אם תאומצנה מסקנות ועדת צמח, צפוי להגיע לכ- 600 מיליארד ש"ח; ואילו הנזק העקיף בשל אי-מימוש הפוטצניאל הכלכלי שבגז גדול אף יותר.

 

• לאחר פרסום ההמלצות הובאו הערכות אחרות, ע"י משרד האנרגיה והמים, מהן עולה כי הועדה הניחה ביקוש נמוך מדי לגז. בנוסף, עוד ב-2013 כשלו מספר קידוחי גז מרכזיים, וגילו עד כמה הפריזה הוועדה בהערכת היקף העתודות. לפיכך, אם ייוצא - יספיק הגז לזמן קצר משהעריכה.

 

בניגוד לרושם שאולי נוצר בציבור, ייצוא הגז לא יגדיל את הכנסות המדינה, שכן חוק שישינסקי קבע כי המס שיתקבל בעת ייצוא הגז יקבע על פי מחירו בישראל ולא על פי מחירו (הגבוה יותר) בייצוא. בנוסף, גם אם יאושר יצוא, התקבולים מחוק שישינסקי יגיעו לקופת המדינה לכל המוקדם רק בעוד כעשור. זאת, בשל משך הזמן הנדרש לפיתוח המאגר ותשתית היצוא, להחזר ההשקעה ולפרק הזמן בו תניב הקרן רווחים. במשך תקופה זו עלויות אבטחת המתקנים יכוסו על ידי המדינה - ויסבסדו בפועל את החברות.

 

האינטרס של חברות הגז מנוגד לאינטרס הלאומי

ברוני הגז מאיימים כי אם לא יהיה להם תמריץ בדמות ייצוא הם יפסיקו את החיפושים ולמדינת ישראל לא יהיה גז. לאיומים מסוג זה אין מקום במדינה מתוקנת. איומים דומים נשמעו בתקופת דיוני ועדת ששינסקי אך התגלו כאיומי סרק, וחברות הגז ממשיכות לפעול בישראל ולחפש נפט וגז טבעי. ניתן לתת מענה לבעיות שמעלות של חברות הגז, אולם לשם כך אין צורך בוויתור על נכס לאומי בדמות ייצוא הגז.

 

חברות הגז מאיימות כי אם לא יותר ייצוא, הן לא תפתחנה את שדה "לוויתן", שלו חשיבות רבה ליציבות משק האנרגיה. לטענה זו אין בסיס. זוהי זעקת הקוזאק הנגזל, שכן החברות המחזיקות בשליטה על חזקת לוויתן הן אותן חברות המחזיקות בחזקת תמר. מונופול זה שולט באספקת הגז למשק הישראלי ויכול להסיט בקלות ביקושים בין שדות הגז לפי צרכיו על מנת לממן את פיתוח השדה. אם בחברות אינן מעונינות להשקיע את הסכומים הנדרשים לפיתוח שדות הגז לטובת המשק הישראל, יואילו נא להשיב את החזקה אותה קיבלו לידי המדינה, שתפתח בעצמה השדה - ומשאב זה יוותר בבעלותה המלאה.

 

למענה על טענות שגויות נוספות בנוגע לייצוא הגז, לחצו כאן.