ליבון, הלוגן ופלורסצנט
ליבון: נורות הליבון הן נורות האגס המסורתיות המשתמשות בחוט בעל התנגדות גבוהה, המתחמם

ומאיר בעת מעבר חשמל דרכו. נורות אלו היו בשימוש נרחב עד לפני מספר שנים, אם בעייתן המרכזית היא צריכת החשמל הגבוהה ופליטת חום. בישראל, בה הבעיה המרכזית לאקלום היא קירור, שימוש בנורות אלו גורם לבזבוז חשמל כפול – פעם אחת בכך שהן הופכות רק אחוזים ספורים מהחשמל לאור (השאר משתחרר כחום), ופעם שנייה כאשר מערכות המיזוג צריכות לפנות את החום המיותר. בשנים האחרונות מתמעט השימוש בנורות אלו לטובת טכנולוגיות יעילות יותר כגון CFL או LED.
הלוגן: נורות הלוגן דומות בעיקרון הפעולה לנורות הלהט, אך הן משתמשות בגז מסוג הלוגן בכדי לשפר את יעילותה ואת גוון האור. נורות ההלוגן משמשות בעיקר לשימושים דקורטיביים כנורות לתאורה ממוקדת ('ספוט').
לנורות ההלוגן יעילות גבוהה במקצת מאשר נורות להט, אל לעיתים הן נזקקות למתח עבודה נמוך (12V), ולכן דורשות שנאי, הגורם להפסדים ומקטין את היעילות.
פלורסצנט: נורת הפלורסצנט המתבססת על פליטת קרינה אולטרא סגולה בפריקה חשמלית (ניצוץ), והמרתה לקרינת אור באמצעות אפקט זהירה של ציפוי פלואורסצנטי על גבי הנורה.
נורות אלו יעילות יותר מנורות הליבון ונמצאות שנים רבות בשימוש נרחב באזורי מסחר וציבור.