בניה ירוקה
הבנייה הירוקה מיועדת ליצור סביבה בנוייה בריאה יותר, תוך פגיעה מופחתת בסביבה. תחום הבניה
הירוקה עוסק בנושאים רבים, כגון ניהול אתר הבנייה באופן סביבתי, שימוש בחומרים ממוחזרים או בריאים יותר מהרגיל. אך חלק משמעותי מהיותו של בניין 'ירוק' מתבטא בצריכה מופחתת של משאבים, ואנרגיה בראשם. אי לכך, בנייה ירוקה מכילה רכיבים רבים המקטינים את צריכת האנרגיה של המבנה. להלן סקירה קצרה של התחומים הרלוונטיים:
הפניית המבנה: הכיוונים אליהם פונות החזיתות השונות של המבנה משפיעים באופן דרמטי על היכולת לנצל את תנאי השמש והרוח להקטנת צריכת האנרגיה. היות והשמש בישראל נעה ממזרח דרומה, ואז למערב, החזית הדרומית יכולה להכניס אור שמש וחום בימי החורף להפחתת הצורך במיזוג. בימי הקיץ, מאידך, יש לוודא שהצללה נכונה (ראו להלן) חוסמת קרינת שמש ישירה העלולה לגרום לחימום ובשל כך לעומס גבוה על מערכות המיזוג. בנוסף, יש להימנע מחלונות גדולים למערב העלולים להכניס קרינה ישירה בערב ולגרום בכך לחימום בימי הקיץ.
בידוד: אמנם בישראל ישנה תפישה כאילו שאלות של בידוד רלוונטיות למדינות אירופה הקרות, אך גם בישראל יש משמעות גדולה לבידוד הקירות והגגות – הן בחורף, לשמירה על החום במבנה, והן בקיץ למניעת חדירת חום חיצוני והעמסת מערכות המיזוג. הבידוד משמעותי מאד גם בתקרה שמתחת לגג רעפים – גג הרעפים צובר חום רב בקיץ, ובדרך כלל מתחתיו ישנה תקרת רביץ דקיקה שאינה מבודדת והחום חודר למבנה. יישום שכבת בידוד (כדוגמת צמר סלעים) מעל לתקרה ימנע מעבר חום זה. נקודת תורפה נוספת בבידוד המעטפת הם "כיסי" חלונות – אותם אזורים חלולים בקיר אליהם נכנסים חלונות הזזה.
הצללות: בישראל החמה יש חשיבות רבה למניעת שמש ישירה בימי הקיץ. ניתן להשיג זאת באמצעי
הצללה שונים – מרפפרות מחוץ לחלונות (עדיף מחוץ לחלון, בו הקרינה נעצרת מחוץ לחלל המבנה, מאשר חלונות "ונציאניים" הנמצאים בתוך החדר, קולטים את חום השמש ומפזרים אותו לחלל), דרך צלונים מעל החלונות, ועד לגופי הצללה שונים מחוץ לחלונות.
חשוב לציין שבחורף השמש "נמוכה" יותר ולכן צלון קצר שימנע כניסה של שמש ישירה בקיץ, יאפשר לשמש נמוכה לחדור ולסייע בחימום.
בכדי לטפל בבעיות אלו יש להשתמש בשימשות מבודדות – זיגוג כפול, או "בידודית" – המורכבות משתי זגוגיות וביניהן מרווח אוויר לשם בידוד תרמי. ניתן להשתמש גם בשימשות "טריפלקס" המורכבות משלוש זגוגיות דבוקות יחד. ישנם גם זיגוגים מורכבים יותר – עם גזים מבודדים בין השימשות, או תריסי הצללה פנימיים. בכדי למנוע את חדירת הקרינה המחממת, הן בתחום האור הניראה והן בתחום התת-אדום, ניתן ליישם על גבי הזגוגיות ציפוי מחזיר קרינה, או להשתמש בזגוגיות "Low E". יש להקדיש תשומת לב גם לאיטום סביב החלונות ובין השימשות למסגרת, בכדי למנוע כניסת אויר מן החוץ.
איוורור: לעיתים קרובות האויר מחוץ למבנה נעים, בעוד המבנה פולט את החום שצבר במשך היום ויוצר עומס חום גבוה. במקרה כזה כדאי להחליף את האויר החם והדחוס במבנה באויר צח וקריר מן החוץ, במקום להשקיע אנרגיה רבה במיזוג. לעיתים קרובות ניתן להשתמש במאווררים (מאווררי תקרה, למשל), במקום במיזוג, הצורכים פחות חשמל באופן משמעותי. כאשר למבנה גג רעפים, ישנה חשיבות גדולה לאוורור עליית הגג בעזרת רעפים יחודיים "פאסיביים" המשתמשים בזרימת הרוח לשאיבת האויר החם מן העלייה, או באמצעות מאווררים. הוצאת האויר החם מן העלייה מקטינה באופן משמעותי את עומס החום בקיץ בקומה שמתחת לגג.
אור טבעי: בישראל מוצפת השמש כדאי מאד להשאיר חלונות פתוחים לחוץ (תוך כדי הצללה מתאימה, כמובן), ולאפשר לאור טבעי להיכנס למבנה. אור טבעי מצמצם את הצורך בשימוש בחשמל לתאורה מלאכותית, והוא נעים יותר לעין ובכך משפר את נוחות השהייה במבנה.
צבע: צבעים בהירים מחזירים את אור (וחום) השמש. ישנה חשיבות לצביעה של האזורים המוארים באור שמש ישיר (קירות דרום ומערב, גג) בצבעים בהירים לשם הקטנת קליטת החום.
הטיפול בגג: גג המבנה מהווה משטח רחב של מגע בין המבנה לחוץ, והוא בעל מאפיינים יחודיים – דורש איטום ממים, ונמצא תחת קרינת שמש ישירה. היות וכך ישנה חשיבות רבה לבידוד הגג בכדי למנוע כניסה (ובחורף, יציאה) של חום דרכו. יש להקפיד על צביעתו בצבע בהיר להחזרת קרינת השמש והקטנת אפקט החימום (בייחוד מעל שכבות איטום שהן בדרך כלל כהות וקולטות חום). כאמור, גג רעפים יש לאוורר ולבודד בינו לבין תקרת הקומה שמתחתיו.
גג ירוק: ישנה אפשרות לגדל צמחייה על הגג. תהליך זה כולל איטום הגג, יישום שכבות של חומרים קולטי מים ומערכות השקייה. לשתילת צמחייה על הגג יתרונות רבים: הצמחייה ושכבות הגידול מהווים הצללה ובידוד על הגג ומקטינים באופן משמעותי את חימום הגג, הצמחייה מטהרת את האויר בסביבות המבנה ומהווה תוספת אסטטית לבניין. כמו כן הגג יכול להוות אזור מרגוע לעובדים.
