מאמר דעה: בין יוקר המחיה לקופת האוצר
הפקת יחידת אנרגיה של גז טבעי עולה פחות מדולר אחד לחברות הגז, בעוד שהציבור משלם עליה היום כ-6 דולרים
במאמרו "האוצר דואג שמחיר הגז יהיה גבוה", מאיר ד"ר יוסי הולנדר את עיני הציבור באחת מהסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות בישראל בעשור הקרוב: סוגיית מחירי הגז. אין זה נושא צרכני גרידא, אלא מרכיב יסוד בעל השפעה מאקרו-כלכלית מהותית, עליה הצביע נגיד בנק ישראל היוצא פרופ סטנלי פישר, ערב פרישתו.
אמנם, רק לפני חודשים ספורים התפארו ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר לפיד באותם עשרות מיליארדי הדולרים שיזרמו לכאורה לקופת האוצר, וישמשו לרווחה, לחינוך, לבריאות ולמה לא. אבל כמקובל אצל נתניהו ולפיד, המציאות מעט שונה.
נכון להיום, המשוואה ציבור-חברות הגז-משרד האוצר מעט שונה מזו שמצייר הולנדר: בשנים הקרובות, צפוי אוצר המדינה להנות מכ-11% בלבד מהכנסות הגז, שמקורם בתמלוגים מתוקף חוק הנפט. חלקה של המדינה בהכנסות, בשל מס החברות ומס רווחי היתר (חוק ששינסקי), יעלה רק בעוד מספר שנים, עד לשיעור תיאורטי של 50%-60% - אי שם בתחילת העשור הבא.
בינתיים, מי שגוזר את הקופון הן חברות הגז: הפקת יחידת אנרגיה של גז טבעי עולה פחות מדולר אחד, בעוד שהציבור משלם עליה היום כ-6 דולרים. כלומר, רווח של מאות(!) אחוזים הזורמים מכיסו של הציבור - אשר רוכש בפועל את הגז דרך חשבון החשמל ובמחירי המוצרים והשירותים במשק - היישר לכיסם של יצחק תשובה ושותפיו. ואוצר המדינה? זה נהנה מפירורים בלבד.
האם ניתן להגדיל את חלקה של המדינה בהכנסות מבלי לפגוע בציבור? התשובה לכך חיובית ואף מהירה ליישום - בתנאי שרוצים כמובן.
ראשית, משרד האוצר חייב להטיל באופן מיידי פיקוח על מחירי הגז המופקעים אותם גובות חברות הגז מהציבור. את הדרך לכך סלל הממונה על ההגבלים העסקיים בחודש אפריל השנה, כאשר הכריז על שותפות תמר כמונופול; אולם ללא פיקוח על המחירים, הכרזה זו חסרת כל משמעות. את המחיר המפוקח, ניתן לקבוע כמעט בן לילה, בצו שיוצא שר האוצר, ללא צורך בהליך חקיקה מורכב בכנסת. המחיר צריך לשקף את עלות הפקת הגז, בתוספת רווח סביר (10%-15%) לחברות הגז.
דע עקא, שלמחירי גז נמוכים מדי עלולות להיות השפעות שליליות על כלכלת ישראל, כפי שהדגיש פעמים רבות הנגיד פישר. לפיכך, במקביל לפיקוח על המחירים, רצוי למסות את השימוש בגז, על מנת לצמצם השפעות אלו ולמנוע בזבוז. לשם כך בדיוק קיים בישראל מס הבלו על צריכת דלקים, שהוא מקור הכנסה מקובל של ממשלות בעולם ומעודד שימוש מושכל במשאבים.
הבלו המוטל בישראל על הגז הטבעי הוא מגוחך: 17 אגורות לק"ג, בעוד שהבלו על בנזין או סולר הוא כ-3 שקלים לליטר. העלאה ניכרת של הבלו, בשילוב עם פיקוח על מחיר הגז, תגדיל את הכנסות המדינה - מבלי שהציבור ישלם על הגז מעבר לעלותו היום. הפער בין מחירם הגבוה של הדלקים ששימשו בייצור החשמל בשנתיים האחרונות לגז הטבעי הוא כה גדול, כך שגם אם יוותר מחיר הגז ברמתו הנוכחית, ימשיכו מחירי החשמל לרדת בשנים הבאות והציבור לא ייפגע.
המאבק על העלאת ההכנסות מהגז הטבעי היה נכון וצודק, אולם טעותו של פרופ ששינסקי היתה בכך שהתמקד בהבטחת רווחיהן של חברות הגז - ולא בטובתו של הציבור. מעבר ממיסוי על הפקה למיסוי על שימוש בגז הוא נכון וצודק, ומבטא את השימוש הראוי במשאב.
הכותב הוא מנהל המדיניות בפורום הישראלי לאנרגיה.
לחצו כאן לקריאת המאמר באתר דהמרקר
