מאמר דעה: איך מייצרים חשיבה מתחדשת?
מאת: יעל כהן-פארן ונועם סגל
פורסם בסטטוס ביום 01 במרץ 2010
קשה לדמיין את החברה המודרנית של ימינו ללא חשמל. אף על פי שמדובר בתגלית חדשה יחסית בהיסטוריה האנושית, בת פחות ממאה וחמישים שנה, תלותנו בחשמל הפכה לקיומית; בייצור המזון, חימום בתינו, הלבשה ואפילו בהתפלת המים שאנו שותים. החשמל הביא למהפכה באיכות החיים של בני האדם, אולם לשימוש בו ובעיקר לייצורו, נלוות בעיות לא פשוטות, ובראשן הסוגיה הסביבתית.
מרבית החשמל בעולם מיוצר כיום מדלקים מחצביים (פחם, גז טבעי ונפט). השריפה של דלקים אלו משחררת מזהמים רבים הפוגעים בבריאותנו ותורמים ליצירת אפקט החממה ולהתחממות הגלובאלית; תהליך ההפקה של הדלקים ושינועם למרחקי עשרות אלפי קילומטרים גורמים לזיהום ניכר; הקמת תשתיות הייצור, תחנות הכוח וקווי ההולכה גוזלים שטחי קרקע וחוף יקרים.
בעשורים האחרונים, גברה המודעות בעולם לבעיות אלו, ולצורך במציאת מקורות חלופיים לייצור חשמל. הסוגיה הגיאו-פוליטית דווקא ולא זו הסביבתית, היא שהעלתה לראשונה את הנושא על הפרק, בשל משברי הנפט של שנות השבעים ורצונה של ארה"ב להפחית את תלותה בייבוא דלקים ממדינות זרות. באותן שנים החלה פעילות מחקר נמרצת למציאת מקורות אנרגיה חלופיים והנשיא ג'ימי קרטר אף החליט להתקין בשנת 1979 לוחות פוטו-וולטאים להפקת חשמל מאנרגיית השמש - על גג הבית הלבן.
ואולם, ירידת מחירי הנפט בשנות השמונים של המאה הקודמת, כמו גם השינוי הפוליטי בארה"ב ועליית כוחם של השמרנים ואנשי תעשייה הנפט בממשל האמריקאי, הביאו להזנחת המחקר והפיתוח של אנרגיות חלופיות; בשנת 1986, אף החליט הנשיא רונלד רייגן באקט הצהרתי, להסיר את אותם לוחות סולאריים מגג הבית הלבן. כך חלפו להם כמעט שלושה עשורים ללא שחלה התקדמות של ממש בתחום זה.
בראשית שנות ה-2000, היו אלו שוב מחירי הנפט הגואים שהביאו לפריחה מחודשת בתחום האנרגיה המתחדשת, אשר יחד עם הדיון הגובר במציאת פתרונות למאבק במשבר האקלים, הביאו מדינות רבות להצהיר על מדיניות חדשה להפחתת השימוש באנרגיה מדלקים מחצביים, ולעידוד הפקת אנרגיה נקייה ומתחדשת, ממקורות בני-קיימא.
מדינות אירופה, ובראשן גרמניה, ספרד ודנמרק, סימנו את תחילת הגל, ואליהן הצטרפו מקצת ממדינות ארה"ב ובראשן קליפורניה, אוסטרליה, ניו-זילנד ומדינות נוספות. ואולם, אתגרים רבים עדיין ניצבים בפני תעשייה זו, ובראשן העלות הכלכלית הגבוהה של הפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים וחוסר בשלות טכנולוגית. אף כי נצילותם של מתקנים להפקת אנרגיה מתחדשת עדיין נמוכה, הרי שהצמיחה בביקוש וזרימת ההשקעות הגוברת הביאו תוך זמן קצר לשיפורים טכנולוגיים משמעותיים, ובפרט בענפים דוגמת אנרגיית הרוח, אשר מראה אחוזי גידול מרשימים ועקביים.
כיצד אם כן משפיעה מגמה עולמית זו על ישראל? לגידול העולמי בשוק האנרגיה המתחדשת משמעות אסטרטגית בעבור ישראל, בשני היבטים עיקריים. הראשון, פנימי, ומתייחס למשק החשמל של ישראל עצמה והפיכתו לבר-קיימא; ואילו השני נוגע להזדמנות הכבירה שנוצרה בעבור ישראל, להפוך לגורם מוביל בעלום בתחום מתפתח זה.
משק אנרגיה בר-קיימא לישראל: כורח אסטרטגי
הפיתוח הכלכלי המואץ בעשור החולף הביא לגידול חד ומתמשך בביקוש לחשמל בישראל, אשר יש הצופים כי יוכפל עד סוף העשור. בשל התנאים הגיאו-פוליטיים הייחודיים בהם היא מצויה, מוגדרת ישראל כ"אי אנרגטי": עליה לספק בעצמה את מלוא הביקוש לחשמל, שכן אין היא אינה יכולה לרכוש חשמל משכנותיה בשעת מחסור - כמקובל במרבית מדינות העולם - על מנת לאזן את התנודתיות בביקוש. על אף תגליות הגז הטבעי האחרונות, ישראל עדיין נותרה תלויה במדינות זרות לצורך אספקת מרבית הדלקים למשק החשמל; ומשאבי הקרקע המצומצמים מהווים מגבלה של ממש על הקמת תחנות כוח חדשות והרחבת כושר הייצור.
מצב זה אינו יכול שימשך לאורך זמן; המעבר של ישראל למשק אנרגיה בר קיימא הופך אם כן לצורך קיומי ואסטרטגי בעבורה. תהליך המעבר כולל שני רכיבים משלימים: התייעלות אנרגטית וצמצום בצריכת החשמל הלאומית מחד, והרחבת ייצור החשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים, ובעיקר מאנרגיית השמש, מאידך.
מעקב אחר תהליכי קבלת ההחלטות בתחום זה מגלה תמונה שאינה מעודדת. לצד צרכי המשק והפוטנציאל הגדול בפיתוח תעשיית אנרגיה מתחדשת בישראל, מתגלים כשלים רבים בהם העדר מטרות ברורות, סדרי עדיפויות מוגדרים, או הקצאת משאבים מושכלת. על הנושא מופקדים גורמים רבים וחסרי תיאום בממשלה, הטרודים בפתרון בעיות האתמול, דוגמת מבנה משק החשמל, ולא באתגרי המחר הבוערים.
למעשה, אין לישראל כיום תכנית אב למשק האנרגיה, והמדינה אינה יודעת כיצד היא רוצה שמשק זה יראה בעתיד. מספר תכניות אמנם הוכנו בעבר בעבור הממשלה, האחרונה שבהן הוגשה בשנים 2002-2003, אולם הן נגנזו לבסוף והמלצותיהן לא יושמו. מקבלי ההחלטות פועלים כיום אם כן בעיקר על בסיס אימוץ מודלים מחו"ל, אשר אינם בהכרח תואמים את צרכי המשק בישראל. תחומים חשובים נזנחים ואינם זוכים לתשומת הלב ולהשקעה הנדרשת, ואילו המשאבים זורמים דווקא למקומות אשר התועלת מהם נמוכה.
כאמור, על מנת לשמור על יציבות משק החשמל של ישראל ולהפכו לבר-קיימא תוך חסכון ניכר במשאבים וצמצום הפגיעה בסביבה, יש להגביר את ההתייעלות האנרגטית, שהיא כלי המדיניות האפקטיבי והמהיר ביותר ליישום. העקרון העומד בבסיס ההתייעלות (בניגוד לחיסכון גרידא) הוא שמירה על התפוקה והפעילות הכלכלית במשק, תוך שימוש מופחת בחשמל. זאת באמצעות ייעול תהליכים בתעשייה, צמצום צריכת האנרגיה במבנים על ידי שדרוגם, עידוד מאפייני צריכה מושכלים בקרב הצרכנים (שינויי התנהגות), לדוגמה באמצעות שינוי במבנה תעריפי החשמל על מנת ליצור תמריצים לעידוד החסכון ועוד.
בעולם, מוגדרת ההתייעלות כ "low hanging fruit" (כלומר אמצעי קל ומהיר ליישום) מאחר ואין צורך בהשקעות עתק על מנת לממשה, בעוד שהיא מביאה לרווח כלכלי נאה בצידה.
קביעת מדיניות בתחום האנרגיה מהווה אתגר של ממש בעבור הממשלה בישראל, אשר ממילא סובלת מקושי מובנה בקביעת יעדים ובמימושם. ההשקעות במשק האנרגיה הן ארוכות טווח, ומחייבות ראיה רב-תחומית המשלבת שיקולים רבים וחשיבה יצירתית, מהסוג הנדיר במוסדות השלטון. לפיכך, אין זה מפתיע לגלות כי ההתייעלות האנרגטית נדחקת לתחתית סולם העדיפויות. הממשלה אינה פועלת לפתור כשלי שוק המונעים את התפתחות תחום ההתייעלות בארץ, ואף נכשלת בייעול צריכת החשמל במשרדיה היא. את עיקר המשאבים המופנים לעידוד מדינות אנרגיה בת-קיימא בישראל, בחרה הממשלה להשקיע בסבסוד בהיקפי ענק של הקמתם של קולטי שמש (פוטו-וולטאים) לייצור חשמל - בעוד שהשקעה זו יכולה היתה להניב אנרגיה נקייה בכמות הגדולה במספר סדרי גודל, לו היתה מופנית להתייעלות אנרגטית.
לישראל פוטנציאל להפוך למובילה עולמית בתחום האנרגיה המתחדשת
כשלונם של מקבלי ההחלטות מתגלה גם בכל האמור בהשקעות המדינה במחקר ובפיתוח בתחום האנרגיה. בעוד שקצב הפיתוח של טכנולוגיות לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים במדינות העולם הולך וגובר תודות לתקציבי עתק המופנים לתחום, ההשקעה במו"פ המקומי הולכת ופוחתת;, דימוייה של ישראל, כמדינה מובילה בתחום זה, הופך אט אט לנחלת העבר, הרחוק מאוד מהמציאות בשטח.
יתרונה היחסי של ישראל היה טמון מאז ומעולם בהון האנושי שלה. מראשית ימי המדינה פעלו בארץ, ברוח חזונו של דוד בן-גוריון, מרכזי מחקר ופיתוח בתחום אנרגיית השמש. מרכזים אלה הובילו להקמתן של חברות כמו אורמת ולוז (לימים סולל), מהמובילות בעולם בטכנולוגיות לניצול אנרגיה ממקורות מתחדשים.
גם היום, נמצאים בישראל מוחות מבריקים העוסקים בפיתוחים שונים בתחום האנרגיה המתחדשת, ההתייעלות האנרגטית ורשתות חשמל חכמות. הפיכתה של ישראל למובילה בתחום אפשרית, אך לשם כך יש להגדיר זאת כיעד לאומי מועדף. תגליות הגז הטבעי האחרונות, לא תהפוכנה ככל הנראה את ישראל לייצואנית של אנרגיה פוסילית, אך לעומת זאת,יש לישראל את היכולת להפוך למעצמת אנרגיה מתחדשת ולמוקד עולמי לפיתוח וניסוי טכנולוגיות חדשניות ("בטא-סייט"), ולשנות את המפה הגיאו-אסטרטגית של המזרח התיכון. הדבר יתרום כמובן גם לתדמיתה בעולם וליחסיה הבינלאומיים עם מדינות שונות.
דברים אלה אינם חדשים, ונאמרים חדשות לבקרים על ידי מומחים; ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, עצמו אף הצהיר על כך בועידת הנשיא שנערכה בירושלים בחודש נובמבר 2009. אולם למרבה הצער, ההשקעה הממשלתית במחקר המדעי בתחום אנרגית השמש קצרת ראות, ונמצאת ביחס הפוך לשאיפות הגדולות ולחזון.
בישראל פועלים כיום שני מרכזי מחקר אקדמיים בלבד בתחום האנרגיה המתחדשת, כאשר הפעילות באחד מהם אף הוקפאה בחלקה הגדול. מרכזים אלו ניזונים בעיקר מתרומות פילנתרופיות מחו"ל כאשר הקמתו של מרכז מחקר שלישי הופסקה - לאחר ביטולה של תרומה פרטית. בנוסף, בשל המחסור המתמשך זה שנים בתקני מחקר אקדמיים, אין כיום הכשרה של דור ביניים של חוקרים; באם לא יחול שינוי של ממש, יוטל בספק עצם המשכו של המחקר המדעי בישראל בתחום זה.
במקביל, התמיכה הממשלתית במו"פ הטכנולוגי באנרגיה מתחדשת עומדת כיום על מיליוני שקלים ספורים בלבד, על אף התחייבות הממשלה בהחלטה משנת 2008, להשקעה של מאות מיליוני שקלים. חלק מהטכנולוגיות החדשניות שפותחו בארץ, שוכבות כיום על המדף לאחר שנים שהושקעו בפיתוחן ואינן עוברות לשלב הייצור - בשל מחסור בהשקעות.
בשנים האחרונות, משקיעות ממשלות המערב סכומי כסף נכבדים בפיתוח טכנולוגיות אלו בתחום אנרגיית השמש. אסור כי מדינת ישראל תישאר מאחור ותוותר על היתרון שהשיגה לאורך 60 שנות מחקר בתחום זה. על מנת לשמור על מקומה של ישראל כמובילה עולמית, על הממשלה לאמץ כאמור מדיניות מתאימה, ולהקצות לכך את המשאבים הדרושים.
